מטעי האבוקדו מפנים מעבר לבעלי החיים
הביקוש הגובר בגידולים חקלאיים מאיים על מינים שונים של בעלי חיים. פרויקט ישראלי מנסה לאפשר להם להתקיים יחד בהצלחה
הגידול הרב באוכלוסייה האנושית מביא איתו לא מעט אתגרים, כמו ניצול יותר ויותר מהשטחים המוגבלים על פני כדור הארץ לגידול מזון. אך הצורך הגובר בשטחים לטיפוח גידולים חקלאיים, כמו גם במיקסום התפוקה שאפשר לגדל, מהווה איום משמעותי על מינים רבים של חיות בר ושל צמחים. השטחים הצפופים הללו הופכים פעמים רבות לסביבה עוינת עבורם – לפעמים עד כדי סכנת הכחדה.
לפי דו"ח Living Planet לשנת 2024, אוכלוסיותיהם של למעלה מ-5,000 מינים של חיות בר הצטמצמו בכ-73 אחוז בין השנים 1970–2020. אבל הנה הבשורה החיובית: במקרים רבים אפשר עדיין לשנות את התמונה, ולמנוע הכחדת מינים באמצעות מאמצי שימור – אפילו בשטחים חקלאיים.
אחת משיטות החקלאות שאינן מיטיבות עם בעלי חיים קטנים היא שיטת המונו-קולטורה – שיטה שבה כל הגידולים בשטח הם מזן יחיד, של פלפלים או גזרים, למשל. שיטה זו רווחת בעולם בשל יתרונותיה – ביניהם השתילה, התחזוקה והקטיף האחידים – והיא מייצרת עלייה בתפוקת המזון העולמית. לצד זאת, הפיכת השטחים החקלאיים לחלקות מונו-קולטוריות צפופות מצריכה שינוי ועיבוד של השטח שבעבר יכול היה לשמש גם למעבר בעלי חיים קטנים, וחוסמת למעשה את המעברים הטבעיים עבורם.
מטעי האבוקדו מפנים מעבר לבעלי החיים
אחת החברות החקלאיות הישראליות שנרתמו לטובת העניין היא מילופרי – תאגיד ענק הנמצא בבעלותם של 25 קיבוצים ו-3 מושבים שיתופיים. התאגיד חולש על שטח של 120 אלף קמ"ר בגליל המערבי – שרובו מורכב ממטעי אבוקדו – ומייצא כ-75 אחוז מהתוצרת לחו"ל. המחויבות לעמוד בתקינה האירופית, לצד ההבנה שבעלי החיים זקוקים למרחב תנועה בטוח בשטחים חקלאיים, הוליד ב-2021 את הפרויקט "חקלאות תומכת מגוון ביולוגי במטעי האבוקדו של חברת מילופרי".
הפרויקט – בהובלת מילופרי, בניהול איגוד ערים לאיכות הסביבה גליל מערבי, ובייעוץ מקצועי של מכון דש"א – מבוצע בתמיכת רמ"י, במסגרת זכייה בקול קורא של הקרן לשמירת השטחים הפתוחים. במסגרתו מיוצרים מעברים אקולוגיים קטנים, המתחברים ליצירת מסדרון אקולוגי ברמה אזורית – מראש הנקרה ועד בואכה חיפה –תוך שיקום אקולוגי בעשרות מטעים. במילים אחרות, מדובר ביצירת רצף של בתי גידול משוקמים שיאפשרו מעבר חופשי של בעלי חיים במרחב החקלאי המעובד.
יעל הרטמאיר, מנהלת מחלקת אקולוגיה באיגוד ערים לאיכות הסביבה גליל מערבי ובין מובילי הפרויקט, מתייחסת אל שיתוף הפעולה הנרחב הנדרש לביצוע הפרויקט: "רוב השטחים הפתוחים הלא-מוגנים בישראל הם שטחים חקלאיים. לכן, חשוב לייצר שיח בין אקולוגים לחקלאים במטרה לשפר את שירותי המערכת האקולוגית שהשטחים הפתוחים מספקים לחקלאי מחד גיסא, ולשקם את תפקודם כמסדרונות אקולוגיים למגוון הביולוגי מאידך גיסא".
לדבריה, "ניהול שמתחשב בבעלי החיים מאפשר להם תנועה לצורך קיומם הבסיסי. כשמייצרים רצף אקולוגי גם החקלאים מרוויחים מכך כיוון שהשטחים המשוקמים תומכים באוכלוסיות חרקים מאביקים החיוניים להפריית האבוקדו, בראשם דבורת הדבש".
עוד היא אומרת כי "בפרויקט שוקמו משארי שדה – כלומר, שטחים פתוחים בשולי הגידולים החקלאיים – שיכולים להוסיף בתי גידול טבעיים במרחב החקלאי המעובד, לטובת שיפור הקישוריות האקולוגית".
