להוריד את הפלסטר: לחקלאות הישראלית דרוש פיתרון אמיתי
החקלאות הישראלית הייתה בחלקה במצב בעייתי עוד לפני המלחמה, אך היא הפכה את חלקה לבלתי אפשרית. המתנדבים הרבים שזורמים דרך עמותות הסיוע מחממים את הלב, אבל לטווח הרחוק יידרש פתרון ממשלתי
המשבר בחקלאות, על רקע המלחמה, הוא מהמדוברים בימים אלה, והלב מתחמם ללא ספק כשאנחנו רואים את תמונות המתנדבים הרבים שנוסעים לכל חלקי הארץ, ובפרט ליישובי קווי העימות השוממים, כדי לסייע לחקלאים להציל את מה שאפשר מהיבול שעליו עמלו שנה שלמה. אלא שהסיפור של מחסור בידיים עובדות בחקלאות הוא לא דבר חדש: המלחמה רק מעצימה את השבר הגדול שחווים חקלאים בישראל וכן את עתיד הענף, אם לא יקרה כאן איזה שהוא שינוי.
יונתן בוצר, חקלאי ממושב מחולה, הבין כבר לפני שמונה שנים שאת החקלאות צריך להציל עם הרבה ידיים עובדות, לכן הקים ויזם את התוכנית "חיבורים בחקלאות" שגם היום מסייעת לעשייה מרגשת בשטח. את בוצר אנחנו תופסים תוך כדי מילואים, בין שמירה לשמירה באזור יו"ש, כשהוא נמצא כבר חודש שלם בצו 8, ומתפעל את החמ"ל מרחוק
"המטרה הייתה בכלל להקים פרויקט חינוכי חקלאי שיביא מתנדבים לענף החקלאות בצורה קבועה", הוא מספר, "וזה מה שבעצם הביא אותי להרים את הפרויקט הזה לפני שמונה שנים, בימי שגרה נורמלית לחלוטין. הפעלנו קבוצות מתנדבים בחקלאות בכל חלקי הארץ, מהגולן ועד הנגב, כשהדגש שלנו היה לצייר תהליך של קביעות, חזרה, קבוצות שמגיעות ממוסדות חינוך, תיכונים, תנועות נוער, מכינות, במטרה לחזק את הקשר בין הטבע והאדמה, לחבר חינוך לחקלאות וערכים, ובהחלט ראינו איך נוצרים שם דברים מדהימים".
