טובה תוצרת הארץ
החקלאות היהודית בארץ נאלצת להתמודד עם אתגרים לא פשוטים. הדבר מחייב כל אחד ואחת לחזק את ידה ולהקפיד לרכוש מתוצרתה. דעה
טוביה, חקלאי מעוטף עזה, קיבל צו מילואים לאימון בצאלים. האימון הגיע בעיתוי קשה. אומנם בסיס צאלים קרוב לביתו, אבל המורכבות הביטחונית באזור מנעה לעיתים מהחקלאים לצאת לשטח, ובכך שיבשה גם את עבודתו.
בנוסף לכך, בתקופה האחרונה התגבר היבוא החקלאי מחו"ל, וטוביה כמו חקלאים רבים אחרים התקשה לשווק את העגבניות שלו. לרגע הוא התלבט אם לבקש פטור מהמילואים, בנימוק שעבודתו כחקלאי בעוטף חיונית לביטחון המדינה יותר מהאימון, אך המחויבות הלאומית גברה והוא התייצב כנדרש. לאחר כל הטרטורים של ההתייצבות הוא הגיע לחדר האוכל לארוחת צהריים, ואז חיכתה לו הפתעה מרגיזה - היו שם הרבה מאוד עגבניות, אבל כולן היו בייבוא מטורקיה.
ט"ו בשבט, יום פירות הארץ, הוא זמן מצוין להיזכר בחשיבות חיזוק החקלאות היהודית בארץ. וכמה סיבות לדבר. ראשית, כשאנחנו קונים פירות וירקות מיבולי הארץ, אנחנו מחזקים את ידי אחינו העוסקים במלאכת הקודש של יישוב הארץ וגורמים באופן ישיר לכך שבכוחם של החקלאים לתפוס שטחים נוספים ולעבדם.
שנית, כל מדינה שמכבדת את עצמה מתכוננת היטב גם לרגעי משבר. זה יכול להיות שעת מלחמה או שעת מגפה. בזמנים אלו, כפי שחווינו בעידן הקורונה, המדינה עלולה להיות מנותקת מקשרי סחר החוץ שלה ועליה להסתדר בכוחות עצמה. לשם כך על המדינה להיערך מראש ולשמור על עצמאות המזון שלה, כך שגם ברגעי משבר המשק החקלאי הפנימי שלה יוכל לספק את כל התצרוכת של אזרחיה (אינני מומחה לכלכלה, אך בחיפוש באינטרנט אחר המושג "עצמאות מזון" תמצאו מחקרים המבססים את חשיבות החקלאות המקומית הן לשעת משבר והן לעת שגרה).
