השפעת קוטר הגזע על כושר נשיאת היבול במטע צפוף
בכל שנה מתמודדים מגדלי התפוח, במטעים מניבים בכלל, ובמטעים בשנות היבול הראשונות בפרט,
עם אתגרי הדילול ועם קביעת כמות היבול במטע, כשמחד, השאיפה היא לכמות יבול מקסימלית, ומאידך, להימנעות מפגיעה בפוטנציאל היבול החוזר בשנה העוקבת ובצימוח העץ. מה שברור לכול הוא כי דילול מיטבי יביא ליבול יציב של פרי גדול במשך שנים. במחקר זה בכוונתנו לבדוק את היחס בין עומס היבול לשטח חתך הגזע, ואת השפעתו על גודל הפרי, על איכותו בקטיף ועל היבול בשנה העוקבת.
במחקר זה בוצעו כתשעה ניסויים בשלושה זנים בשלושה מטעים שונים מבחינת המבנה והגידול הקודם (גידול שונה/שנטוע). בכל הניסויים דוללו העצים לעומסים שונים ונמדד היבול החוזר לכל עץ בנפרד.
מנתוני המחקר עולה כי קיימים הבדלים בקשר שבין כושר נשיאת היבול ליבול החוזר בחלקה, הנובעים מכמה גורמים, כגון: זן, כנה, שנטוע ועומס יבול לשטח חתך הגזע.
בכל הזנים שנבחנו ניתן היה להשאיר כ- 10 פירות ויותר לס"מ רבוע, כדי להגיע לגודל הפרי הרצוי בקטיף, אך בחלק מהזנים נפגע היבול החוזר בעומס זה. מבדיקות העבר נלמד כי עומס הפרי הרצוי לפריחה חוזרת הוא כ- 60% מהעומס הרצוי לגודל, וכי בזן סאן דאונר ניתן להשאיר עומס יבול גבוה מבלי לפגוע ביבול החוזר; באורורה - עומס בינוני; ובזהוב - עומס נמוך יחסית, כאשר זן זה מושפע מאוד מתנאי הסביבה, ולכן היבול החוזר עשוי להיפגע גם בהינתן עומס הפרי הרצוי.
