האתגר שמחכה לשר החקלאות הבא עלול לעלות לנו ביוקר
ישראל כבר התמודדה עם הגבלות על אוניות שפעלו בנמליה, אך החשש כעת רחב הרבה יותר: פגיעה ביבוא, שיבוש היצוא החקלאי והתייקרות המזון. שר החקלאות הבא יידרש להיערך לתרחיש שעלול להשפיע על כולנו
יבוא תוצרת חקלאית טרייה (ירקות, פירות, ביצים, בשר ודגים) או מעובדת (אותם מוצרים ארוזים ומוכנים למאכל) הוא הליך מדאיג מאוד מבחינת החקלאים. כל מוצר מיובא מסכן את עמיתו המקומי בכך שהוא ישתלט בהדרגה על השוק שלו ועלול לגרום לחיסולו באופן סופי.
מרבית מוצרי המזון כבר משווקים בשני אופנים: ייצור מקומי ויבוא. יש מוצרים שמיובאים כל השנה, ויש כאלה שאישור להבאתם ניתן לרוב על פי תכנון עונתי או מחסור, ללא אופק לחידוש הייצור. ביצים, למשל, נרכשות על ידי יבואנים המקבלים לכך אישור מיוחד בזמנים שבהם ידוע שצפוי מחסור. זאת משום שהתוצרת המקומית אינה מספקת את תחזית הצריכה.
מוצרים צמחיים (פירות וירקות) נשלחים מחוץ לארץ כשהמחסור נובע מקשיי גידול (מחלות ומזיקים) המתפשטים בהיקף רחב, או מתנאי אקלים מסוכנים (ברד, חום קיצוני וכדומה). צריך לזכור שבצד הצורך ביבוא, המחסור גורם לפגיעה כלכלית במגדלים.
"צריך תוכנית לאומית רב-שנתית לביטחון מזון"
אתגר ראשוני של שר החקלאות העתידי הוא, בשל כך, שמירה חסרת פשרות על החקלאות ועל ביטחון המזון. "צריך תכנית לאומית רב שנתית לביטחון מזון. היא הבסיס להחלטה מה מגדלים בעיקר בארץ, לשיווק עם השלמות יבוא כמו עגבניות ותפוחי אדמה ועל איזה גידולים לא מתעקשים לגדל כחלק מהצורך לשמור על ביטחון מזון", סבור שר החקלאות לשעבר, חבר הכנסת המסיים אלון שוסטר.
מאיר צור, המזכיר הכללי לשעבר של תנועת המושבים וראש המועצה האזורית ערבה תיכונה, סבור גם הוא ששמירה על ביטחון המזון היא אתגר ראשון במעלה.
"צריך לאפשר כמה שיותר את הייצור החקלאי בארץ. אפשר לעשות את זה באמצעות מענקים והשקעות, הגדלה של מכסות מים, הורדת רגולציה ומתן אפשרות להגדיל משמעותית את מספרם של העובדים הזרים. לצד אלו להפעיל מנגנוני מסחר הוגן. זה יביא להכפלת הייצור בארץ".
לדבריו, צריך להגיד מילים חמות לשר אבי דיכטר על עשייתו ותרומתו בתחומי העובדים הזרים והגדלת מכסות המים: "צריך לתת עידוד רחב להעדפת תוצרת מהארץ ולהביא פחות מבחוץ".
עמית יפרח, המזכ"ל הנוכחי של תנועת המושבים ויו"ר התאחדות חקלאי ישראל, תומך גם הוא בראיית אתגרי השר ומשרד החקלאות מהזווית הזו. "הציפיה שלנו ממשרד החקלאות ומהשר החדש, היא שלפני ביצוע שינויים כאלה ואחרים, שילמד את התכנית שעוצבה בקדנציה הקודמת, שמטרתה לייצר אופק מקומי של התכנית האסטרטגית לביטחון המזון. ביטחון זה צריך להישען על הייצור המקומי ולהיות פחות תלותי ביבוא. צריך להקטין עלויות של תשומות הייצור, כמו מים, עובדים זרים וכדומה ולתת תמיכה לחקלאים בנגב ובגליל, זה מה שיחזק את החקלאות הישראלית והיצור המקומי ויאפשר הורדה של יוקר המחיה".
המשרד, בהובלת השר דיכטר, לקח על עצמו את תכנון ויישום ביטחון המזון, ולדברי שוסטר וצור הוא עשה עבודה טובה, תוך שמירה על איזון בין יצוא ליבוא. בעניין זה התקיימה שותפות יעילה עם משרדי הממשלה הרלוונטיים, אולם אגף התקציבים באוצר סירב לקחת חלק בכך. זאת למרות היותו שחקן מרכזי בכל הקשור ליישום תוכניות, כמי שידו על ברז התקציב שאמור לאפשר את ביצוען.
