צור קשר דף הבית  
חיפוש
כותרת כתבה

 

קיצוץ אחד יותר מדי

איתן בן-דוד – מזכ"ל תנועת המושבים

 

שוב עומדת על הפרק תוכנית קיצוצים ממשלתית רחבת היקף ושוב החצים מופנים לעבר תקציבי משרד החקלאות, מה שיוביל לפגיעה מדויקת וכואבת בחקלאות ובמרחב הכפרי כולו.

 

הקיצוץ הנוכחי הוא בעייתי במיוחד מאחר והוא מאיים לייצר פגיעה בטווח הארוך במגזר החקלאי, גם דרך ערעור נוסף של המדיניות החקלאית  ובעיקר דרך פגיעה בהשקעות חדשות ושימור היתרון היחסי, פגיעה שמבטיחה שחיקה נוספת בהכנסות החקלאים וירידה נוספת במספר המשקים המשפחתיים.

 

את הבעיה שתיווצר כתוצאה מהקיצוץ הרוחבי הנ"ל,  ניתן לחלק לשתי בעיות נפרדות: הראשונה היא עצם הקיצוץ, והשנייה, והחמורה יותר מבחינתו של המגזר החקלאי, היא העצמת חוסר הוודאות באשר למדיניות החקלאית, שבאה לידי ביטוי באופן ישיר בתקציב המדינה. אני מבקש, כאמור, להתרכז בבעיה הנובעת מהקיצוץ הלא צפוי בתקציב משרד החקלאות ופיתוח הכפר ובפגיעה הצפויה בחקלאות דווקא בטווח הארוך.

 

ישנם מקרים המחייבים קיצוץ ולעיתים הפגיעה בטווח הקצר היא הכרחית על מנת לייצר אופק בטווח הארוך.  עם זאת, ישנם מקרים בהם דווקא אלמנט ההפתעה (בניגוד למקרים של העלאת\הורדת הריבית בזמני צמיחה או משבר) הוא זה שמייצר את הנזק העיקרי.  אני סמוך ובטוח שרה"מ ואנשי האוצר שקלו נושא זה בכובד ראש לפני שהחליטו לפעול באופן כלשהו. במילים אחרות, הייתי מעוניין לצאת מנקודת מוצא שהקיצוץ הוא בלתי נמנע וזאת על מנת להבין לעומק מדוע 'גורם ההפתעה' הינו אקוטי מבחינת המגזר החקלאי.

 

כידוע, המגזר החקלאי מאופיין באי ודאות מבנית גדולה – נזקי טבע שונים, עודפי היצע בלתי צפויים בייצוא, קושי בהשגת כוח עבודה איכותי ובעיות מבניות נוספות.

 

כדי שהמשק המשפחתי ישרוד הוא חייב לשמר רווחיות סבירה, לאמור, חייב להפחית עד כמה שניתן את אי הוודאות הנשלטת.  לדאבוננו קיצוץ זה עושה בדיוק את המהלך ההפוך מבחינת המגזר החקלאי ומעמיס על האי וודאות המבנית אי וודאות נוספת, כזו שניתן היה למנוע אותה. הקיצוץ הצפוי, שהגיע בהפתעה גמורה, פוגע במגזר החקלאי בשלושה רבדים שונים: הרובד הראשון קשור לקיצוץ עצמו, גם אם הוא לא מגיע בהפתעה, אך כאמור, פגיעה זו איננה ייחודית למגזר החקלאי. ברובד השני כל מי שמצוי באופי החקלאי מבין שהמגזר החקלאי במהותו זקוק לוודאות שבאה לידי ביטוי בתקציב תלת-שנתי הנגזר מתכנון ארוך טווח – עשר שנים ויותר.

 

ברובד השלישי, הבעיה קשורה בכך שהתקציב 'הפנוי' שממנו יגיע ככל הנראה הקיצוץ הוא גם כך נמוך, ולפיכך הקיצוץ בפועל מבחינת משרד החקלאות שמתוקצב באופן מינימאלי הוא אקוטי. ומה הוא 'התקציב הפנוי' שממנו ניתן לקצץ, באופן טבעי מקצצים תחילה בהשקעות חדשות, מה שמוגדר כתקציב 'מנהלת ההשקעות'. אם מכמתים את המילים למעשים מבינים שהקיצוץ פוגע בחקלאים שסובלים מהשנים הקשות ביותר, למשל, בעלי המטעים שנאלצו לעקור את מטעיהם לאחר שנים ארוכות של בצורות ובעלי החממות שסבלו מירידות המחירים הדרמטיות באירופה. בנוסף ישנה פגיעה במחקר ובפיתוח ופוגעים ביתרון היחסי של החקלאים הישראליים אל מול חקלאים אחרים ברחבי העולם, שגם כך זוכים בשגרה לתמיכות גבוהות משמעותית מאשר החקלאים במדינת ישראל.

 

הנקודה הקריטית היא שהקיצוץ של שני אחוזים יגיע רק מהתקציב הפנוי, ולפיכך, כאשר בוחנים זאת מהפרספקטיבה הזו, מבינים שהקיצוץ בהשקעות חדשות – נטיעות, חממות וכדומה ובמחקר ופיתוח יהיה גבוה משמעותית ממה שנתפס כשני אחוזים תמימים.

 

קיצוץ כזה, בשעה שכזו, יהיה מכה נוספת למגזר שזקוק גם כך לזריקת עידוד, בין היתר כדי להביא לידי ביטוי את ערכיו המוספים (מעבר ליצוא) כמוצר ציבורי קלאסי, אפילו עפ"י משנתו של מילטון פרידמן.

מדינת ישראל מעוניינת לשמור על אדמותיה, מכך נגזרת המדיניות ההתיישבותית-חקלאית שאמורה לאפשר חקלאות שמעבר לשמירתה על אדמות הלאום ממקסמת תועלות חיצוניות אחרות. אולם, מדיניות חקלאית היא הרבה מעבר להגנה על גורמי הייצור הראשוניים, מדיניות חקלאית צריכה להיגזר מהנחת העבודה שחקלאות היא מוצר ציבורי, ואם לא יתייחסו אליה באופן הזה, הן ברמת התמיכות העקיפות והן ברמת התמיכות הישירות, היא פשוט לא תתקיים - לפחות לא במתכונתה הנוכחית.

 

חדשות
Meital@Perot.org.il : רח' קפלן 2 תל אביב 64734, טל : 6966267 - 03, פקס : 6917625 - 03, דוא"ל
מופעל באמצעות מעוף, מגוון אפקט

תוכן ועיצוב: שמעון דקל